במשך שנים רבות של עבודה בקליניקה ,טפול בילדים ונוער נגע מניסיונו של אלון תמיד בנושא חברתי. תמיד היה חסר ילד נוסף כדי לטפל בקשיים חברתיים ולכן עבד אז עם כלבים. יצא לטייל עם הילד המטופל יחד עם כלב שלו. היה חסר "זולת". 
הסיטואציה בטפול איננה כמו באינטראקציה בכתה . בני האדם הינם בעלי חיים חברתיים. 
 לכולנו צורך בקשרים חברתיים. מרבית הילדים מסתדרים טוב חברתית THEY GET ALONG.
ואז הרצון הזה מממש בד"כ . ילדים שלא מסתדר להם טוב נופלים באחת מארבע  הטיפוסים:

1.תוקפנות- מה שיוצא ממנו בקשר הבינאישי הוא אלים- ביקורתיות, תוקפנות, אנטי, ואז ברור שהזולת לא ירצה קשר עימי, זה מרחיק חברים ממני.

2.המנעות – ילד שנמנע לא יודע איך ליצור קשר, אני חושש, שומר מרחק, ואז נוצרת לולאה כי חושב ש"לא רוצים אותי"

3.רגישות יתר על המידה- ואז הוא מאד "ADGI"(ADGITATIV )כל דבר שאומרים לו לוקח קשה , ללב, הולך עם רגישות גופנית. ילד רגיש מידי

למשל כשנוגעים בו זה מעצבן אותו,   כל דבר שקורה באינטראקציה עם חבר בכתה הוא מייחס אל עצמו . זה מניע לולאה של התנהגות.

4.ילדים שיש בהם משהו אחר- מרגיש קצת מוזר, "שונה", לא תמיד יש אבחנה ברורה אך ההתנהלות שלו קצת "מוזרה", לא ביזארי במובן פסיכיאטרי. יש בהם משהו אחר שמכניס טוויסט שגורם לילדים אחרים לא להמשך אליהם. זוהי לולאה שמזינה את עצמה.
לולאה שמזינה את עצמה: עם אני עם איזושהי תוקפנות בהתנהגותי הזולת חוטף ממני, אז הזולת יתרחק ממני, זה מגביר את התוקפנות שלי וכך נוצרת לולאה.

אני צריך לעשות את השינוי ולצאת מהלולאה מתוך תובנה שכדאי לי לעשות את השינוי.
כדי שזה ישתנה אני חייב "זולת"=מפגש עם ילדים אחרים. 
מעגל שיח בו כל אחד משתתף בו אני מתנסה: איך כל ילד מביע עצמו ואיך אני מתייחס לזולת
יש דברים שאנו עושים טוב חברתית. יש דברים לא טובים שהם פוגעים בי , הורסים לי, 
"ילדים מציקים"-הם לא מבינים שזו הצקה
כדי שיהיה עניין בין הילדים אני צריך ללמד להביא את עצמי בצורה יותר מקרבת.
תמיד יש שתוף פעולה ותמיד יש קונפליקטים. אצל ילדים הקונפליקטים תמיד רבים ועמוקים 
יותר.

בקבוצות בחברים יש קודם סבב ואח"כ משחק חברתי . לא משחקי קופסא אלא משחק שהילדים בוחרים. הילדים בוחרים יחד בהחלטה קבוצתית מתי משחקים ובמה משחקים. בזמן המשחק נוצרים קונפליקטים. עוצרים ומדברים על הקונפליקטים . הרעיון הוא ללמד את הילדים לדבר על הקונפליקט. אותן בעיות חברתיות שקורות בחוץ קורות בחדר. 
זה הפוך מטיפול פרטני בו המטפל שולט בצורה מלאה ועובד עם התובנה הטיפולית שלו. בקבוצה אני הילד שולט על עצמי. הפרטנר שלי שולט על עצמו.  אנחנו שולטים יחד על המטרה. שני הפסיכולוגים המנחים שולטים רק באופן חלקי על מה שקורה עם הילדים.
להורים: איך מזהים קושי חברתי?

להיות בתקשורת פתוחה עם הילד

1.ככל שהילד ירגיש יותר בנוח עם ההורה זה יגדיל הסיכוי שאדע מה קורה לו

2.מקורות מידע אחרים- מורים, הורים של חברים, בעל המכולת, מדריכי חוגים, 
ככל שמזהים התנהגות של הילד מוקדם יותר,  קל יותר לטפל אחרת ההתנהגות מתקבעת. 
עדיף להיות במעקב בואטסאפ, אינסטגראם , פייסבוק של הילד כשיש קושי חברתי 
אם זיהינו שיש דפוס שחוזר על עצמו ,שמשהו לא בסדר למשל שלילדה שלי קשה לשמר קשר, שפחות רוצים להיות איתה אז זו סיבה לטפל.

המימשק בין העולם ההורי לטפול

בחברים מתקיימות קבוצות לילדים מכתה א\ב ועד גיל 25
בגילאי יסודי  מגיעים יותר בנים מאחר והבנים עם הקושי החברתי "מפריעים" בחטיבה המספר מתאזן. בתיכון יותר בנות זועקות לעזרה ומחפשות לעצמן עזרה.
אני כמבוגר בוחר את התהליך הטיפולי בשבילי. אני משלם עליו. אני הלקוח ואני המטופל.
כהורה אני בוחר במטפל ובסוג של טפול כדי לעשות שינוי בחיי הילד שלי. האם הילד באמת צריך טפול או שאני אקבל הדרכת הורים והטפול יעבור דרכי. האם אולי אגרום לנזק בכך? האם זה יפגע בילד שלי?
כשאני מפנה את הילד שלי לטפול פרטני גם אני צריך להרגיש טוב עם המטפל של הילד .
חשוב מאד להשקיע מאמץ בחפוש אחר מטפל מתאים.

טפול בקבוצה

חשוב שהקבוצה תהיה רלבנטית מבחינה גילית ושתיתן מענה לקשיים חברתיים. זהו טפול רגשי חברתי .זהו שער כניסה נוח להתחלה של טפול פרטני. 20% ממשתתפי הקבוצות נמצאים גם בטפול פרטני.
תהליך שהורים עוברים: טפול בהורות, הדרכת הורים, ייעוץ, לעיתים מזמינים את הילד לאחת הפגישות.
טפול משפחתי
טפול דיאדי
עולם הפסיכיאטריה והנוירולוגיה 
התפיסה של אלון היא הוליסטית  -דיסציפלינות שונות יכולות לעזור .
מאפיינים של ילדים מאומצים שמגיעים לקבוצות
תוקפנות,  רגישות יתר,  פחות הימנעות
ישנו שילוב של רגישות יתר ותוקפנות: כתוצאה מרגישות יתר הילד מפרש ש"לא רוצים אותי" ואז יוצאת להם תוקפנות
החלק האופטימי הוא שזה מצב בר טיפול. אי אפשר לבטל את הפגיעה באטאצ'מנט הראשוני אבל אפשר לשנות את הגישה ולעזור לילדים לשנות את הגישה שלהם.
גם המרכיב הגנטי נוכח. גם הספור המשפחתי. זהו הדיון של תורשה מול סביבה.
בהפרעת קשב וריכוז ADHD ישנו מרכיב שמפריע לזולת לכן הקטע החברתי כל הזמן בהתנגשות. האימפולסיביות מקשה מאד על ההתנהגות  החברתית.

 

 

רשמה תמי לפיד